MORNING MINYAN

A quorum of small black birds
has settled on the tree outside my window:
ten of them, enough to pray
the most sacred prayers.
Whom do they beseech,
for what do they pray
with their too-toos and dea-dee-dees.
Do they ask for grace?
Cannot be. They already have it.
Do they seek forgiveness? For what?
They cannot help but do what birds do.
Do they need healing?
Perhaps one of them has broken a wing?
Or are they singing the praises of the Creator?
Of the creation?
Of the many ilks and varieties of birds?

I would like to stay and find out
but I have no time this morning.
No time no time no time no time chants my species.

Dit-dit-dit, dit-dit-dit, dit-dit-dit-dit
cry the birds as they fly away.

--Marcia Falk

לוחית ממסלול השירה של ברקלי.

פרטים נוספים ניתן למצוא כאן לחצו לערך באתר שלטי הרחוב האולטימטיבי

תרגום הכתוב על המכסה:

מניין של בוקר

מניין של ציפורים שחורות קטנות
התיישב על העץ מחוץ לחלון שלי:
עשרה מהם, מספיקות כדי להתפלל
התפילות הקדושות ביותר.
למי הן מתחננות,
על מה הן מתפללות
עם מדי-טו ו-de-dee-dees.
האם הן מבקשות חסד?
לא יכול להיות. כבר יש להן את זה.
האם הן מבקשות סליחה? בשביל מה?
הם לא יכולות שלא לעשות מה שציפורים עושות.
האם הן זקוקים לריפוי?
אולי אחת מהן שברה כנף?
או שמא הן שרות בשבחי הבורא?
של הבריאה?
מבין הדומים והזנים הרבים של ציפורים?

הייתי רוצה להישאר ולגלות
אבל אין לי זמן הבוקר.
אין זמן אין זמן אין זמן אין זמן מזמרים את המין שלי.

זה-דיט-דיט, דיט-דיט-דיט, דיט-דיט-דיט-דיט
לבכות את הציפורים כשהן עפות משם.

--מרשה פלק