THE WANT BONE

The tongue of the waves tolled in the earth’s bell.
Blue rippled and soaked in the fire of blue.
The dried mouthbones of a shark in the hot swale
Gaped on nothing but sand on either side.

The bone tasted of nothing and smelled of nothing.
A scalded toothless harp, uncrushed, unstrung.
The joined arcs made the shape of birth and craving
And the welded-open shape kept mouthing O.

Ossified cords held the corners together
In groined spirals pleated like a summer dress.
But where was the limber grin, the gash of pleasure?
Infinitesimal mouths bore it away,

The beach scrubbed and etched and pickled it clean.
But I love you it sings, my little my country
My food my parent my child I want you my own
My flower my fin my life my lightness my O.

-Robert Pinsky

לוחית ממסלול השירה של ברקלי.

פרטים נוספים ניתן למצוא כאן לחצו לערך באתר שלטי הרחוב האולטימטיבי

תרגום הכתוב על המכסה:

העצם הרצויה
לשון הגלים נשמעה בפעמון כדור הארץ.
כחול אדוות וספוג באש הכחולה.
עצמות הפה המיובשות של כריש בסוואלה החמה
פעור רק על חול משני הצדדים.

לעצם לא היה טעם של כלום ולא היה ריח של כלום.
נבל צרוב ללא שיניים, לא מרוסק, לא מרותק.
הקשתות המחוברות יצרו צורה של לידה ותשוקה
והצורה הפתוחה המרותכת המשיכה להשמיע O.

חבלים מכוסים החזיקו את הפינות זו לזו
בספירלות מפשעות קפלים כמו שמלת קיץ.
אבל היכן היה החיוך הגפיים, החתך של העונג?
פיות אינסופיים נשאו את זה,

החוף קרצף וחרט אותו נקי.
אבל אני אוהב אותך זה שר, הקטנה שלי המדינה שלי
האוכל שלי ההורה שלי הילד שלי אני רוצה אותך משלי
הפרח שלי סנפיר שלי חיי הקלילות שלי O שלי.

-רוברט פינסקי