SATURDAY AT THE CANAL

I was hoping to be happy by seventeen.
School was a sharp check mark in the roll book,
An obnoxious tuba playing at noon because our team
Was going to win at night. The teachers were
Too close to dying to understand. The hallways
Stank of poor grades and unwashed hair. Thus,
A friend and I sat watching the water on Saturday,
Neither of us talking much, just warming ourselves
By hurling huge rocks at the dusty ground
And feeling awful because San Francisco was a postcard
On a bedroom wall. We wanted to go there,
Hitchhike under the last migrating birds
And be with people who knew more than three chords
On a guitar. We didn’t drink or smoke,
But our hair was shoulder length, wild when
The wind picked up and the shadows of
This loneliness gripped the loose dirt. By bus or car,
By the sway of train over a long bridge,
We wanted to get out. The years froze
As we sat on the bank. Our eyes followed the water,
White-tipped but dark underneath, racing out of town.

-Gary Soto

לוחית ממסלול השירה של ברקלי.

פרטים נוספים ניתן למצוא כאן לחצו לערך באתר שלטי הרחוב האולטימטיבי

תרגום הכתוב על המכסה:

שבת בתעלה

קיוויתי להיות מאושר עד גיל שבע עשרה.
בית הספר היה סימן ביקורת חד במחברת הסלילים,
טובה מגונה שמשחקת בצהריים בגלל שהקבוצה שלנו
עמדה לנצח הלילה. המורים היו
קרובים מדי למות מכדי להבין. המסדרונות
הסריחו מציונים גרועים ושיער לא חפוף. לכן,
חבר שלי ואני ישבנו והסתכלנו על המים בשבת,
אף אחד מאיתנו לא דיבר הרבה, רק מחממים את עצמנו
על ידי השלכת סלעים ענקיים על האדמה המאובקת
ומרגישים נורא כי סן פרנסיסקו הייתה גלויה
על קיר חדר השינה. רצינו ללכת לשם,
טרמפ מתחת לציפורים הנודדות האחרונות
ולהיות עם אנשים שידעו יותר משלושה אקורדים
על גיטרה. לא שתינו ולא עישנו,
אבל השיער שלנו היה באורך הכתפיים, פראי מתי
הרוח התגברה והצללים של
הבדידות הזו אחזה בעפר הרופף. באוטובוס או ברכב,
בתנופת רכבת על גשר ארוך,
רצינו לצאת. השנים קפאו
כשישבנו על הגדה. העיניים שלנו עקבו אחרי המים,
קצה לבן אבל כהה מתחת, דוהר מחוץ לעיר.

-גארי סוטו