THE BOX

When I see driven nails I think of the hammer and the hand,
his mood, the weather, the time of year, what he packed
for lunch, how built-up was the house,
the neighborhood, could he see another job from here?

And where was the lumber stacked, in what closet
stood the nail kegs, where did the boss unroll
the plans, which room was chosen for lunch? And where
did the sun strike first? Which wall cut the wind?

What was the picture in his mind as the hammer
hit the nail? A conversation? Another joke, a cigarette
or Friday, getting drunk, a woman, his wife, his youngest
kid or a side job he planned to make ends meet?

Maybe he just pictured the nail,
the slight swirl in the center of the head and raised
the hammer, and brought it down with fury and with skill
and sank it with a single blow.

Not a difficult trick for a journeyman, no harder
than figuring stairs or a hip-and-valley roof
or staking out a lot, but neither is a house,
a house is just a box fastened with thousands of nails.

-Mark Turpin

לוחית ממסלול השירה של ברקלי.

פרטים נוספים ניתן למצוא כאן לחצו לערך באתר שלטי הרחוב האולטימטיבי

תרגום הכתוב על המכסה:

הקופסה

כשאני רואה מסמרים מונעים אני חושב על הפטיש והיד,
מצב רוחו, מזג האוויר, התקופה בשנה, מה הוא ארז
לארוחת צהריים, כמה הבית היה בנוי,
הסביבה, האם הוא יכול לראות עבודה אחרת מכאן?

והיכן נערמו העצים, באיזה ארון
עמדו חביות המסמר, איפה גילגל הבוס את
התוכניות, איזה חדר נבחר לארוחת צהריים? ואיפה
השמש מכה לראשונה? איזה קיר בולם את הרוח?

מה הייתה התמונה במוחו בתור הפטיש
להכות את הציפורן? שיחה? עוד בדיחה, סיגריה
או יום שישי, משתכר, אישה, אשתו, הצעירה שלו
ילד או עבודה צדדית שהוא תכנן להסתדר?

אולי הוא רק דמיין את המסמר,
המערבולת הקלה במרכז הראש ומרימה
את הפטיש, ומפילה אותו בחימה ובמיומנות
ומטביעה אותו במכה אחת.

לא טריק קשה עבור חוקר, לא קשה יותר
מאשר חישוב מדרגות או גג ירך ועמק
או להסתיר הרבה, אבל גם לא בית,
בית הוא רק קופסה מהודקת באלפי מסמרים.

-מארק טרפין