The erosion of rocks blooms. The world
that’s for you thanks (you) actuality in actuality.
Large broad marks without interruption.
Things as they fall in the hotel reduce
the view. This is in the world you all add up,
the miniature terms of detail.
Sugar, two pigeons, a clean towel, the shadow
- all add up to from the minute after after all.
The theater is less exciting. The erosion of rocks
is a carnival for posterity
in its early stages. The theater suggests a house-
a machine optimistic irritation. The world pretends
to get a fair distance on unshod horses. Using nails
reduces the view. Things fall some of the way
out into the street, a new scene. A grid
worn from one place to another. The erosion
of rocks washed away. The theater of holes dugs for trees.

--Lyn Hejinian

לוחית ממסלול השירה של ברקלי.

פרטים נוספים ניתן למצוא כאן לחצו לערך באתר שלטי הרחוב האולטימטיבי

תרגום הכתוב על המכסה:
שחיקת הסלעים פורחת. העולם
זה בשבילך תודה (לך) בפועל בפועל.
סימנים רחבים גדולים ללא הפרעה.
דברים כשהם נופלים במלון מצטמצמים
הנוף. זה בעולם שכולכם מצטברים,
המונחים המיניאטוריים לפרטים.
סוכר, שתי יונים, מגבת נקייה, הצל
- הכל מסתכם אחרי הכל מהדקה.
התיאטרון פחות מרגש. שחיקת סלעים
היא קרנבל לדורות הבאים
בשלבים הראשונים. התיאטרון מציע בית-
גירוי אופטימי במכונה. העולם מעמיד פנים
שאפשר להגיע למרחק הוגן על סוסים ללא נעליים. שימוש בציפורניים
מקטין את הנוף. דברים נופלים בחלק מהדרך
לצאת לרחוב, סצנה חדשה. טבלה
נלבש ממקום אחד למשנהו. השחיקה
של סלעים שנשטפו. תיאטרון החורים חופר לעצים.

--לין היג’יניאן