PROLOGUE to EPICOENE

The ends of all, who for the scene do write,
Are, or should be, to profit, and delight.
And still’t hath been the praise, at all best times,
So persons are not touched, to tax the crimes.
Then, in this play, which we present tonight,
And make the object of your ear and sight,
On forfeit of yourselves, think nothing true:
Lest so you make the maker to judge you.
For he knows, poet never credit gained,
By writing truths but things (like truth) well feigned.
If any, yet, will (with particular sleight
Of application) wrest what he doth write;
And that he meant or him or her, will say;
They make a libel, which he made a play.

-Ben Jonson

לוחית ממסלול השירה של ברקלי.

פרטים נוספים ניתן למצוא כאן לחצו לערך באתר שלטי הרחוב האולטימטיבי

תרגום הכתוב על המכסה:
פרולוג לאפיקון

הקצוות של כולם, מי בשביל הסצנה כותב,
האם, או צריכים להיות, כדי להרוויח, ולשמח.
ועדיין לא היו השבחים, בכל הזמנים הטובים ביותר,
אז אנשים לא נוגעים, כדי להטיל מס על הפשעים.
ואז, במחזה הזה, שאנו מציגים הערב,
ועשה את חפץ אוזנך וראייתך,
בביטול של עצמכם, אל תחשבו שום דבר נכון:
שמא תגרום ליוצר לשפוט אותך.
כי הוא יודע, משורר מעולם לא זכה בקרדיט,
על ידי כתיבת אמיתות אך דברים (כמו אמת) מעומים היטב.
אם יש, עדיין, יהיה (בקלילות מיוחדת
של יישום) לסחוט את מה שהוא כותב;
וכי התכוון או לו או לה, יאמר;
הם עושים לשון הרע, שהוא עשה מחזה.

-בן ג’ונסון